TALK TO US דברו אתנו

Have something to say? We would like to hear from you!

יש לכם משהו לאמר לנו?  אנחנו נשמח לשמוע מכם
 

 

         

123 Street Avenue, City Town, 99999

(123) 555-6789

email@address.com

 

You can set your address, phone number, email and site description in the settings tab.
Link to read me page with more information.

Blog בלוג

FAMOUS ISRAELI ATTORNEY, AVIGDOR FELDMAN , WROTE TO THE SUPREME COURT, JUNE 2016

Simon Holzman

LETTER OF ATTORNEY AVIGDOR FELDMAN TO THE SUPREME COURT, JUNE 2016

Avigdor Feldman – Law Offices
10 Huberman Tel Aviv 64075
Tel: 03-6852220 Fax: 03-6869775
                                          avigdor@jurists.co.il
Supreme Court of Jerusalem                            Criminal Appeal8104/13
Sitting as Court of Criminal Appeal8027/13

The appellant Daniel Ambash ID
Legally represented by his Lawyer Zvi Zer

Feldman's response
In accordance with the decision of the Court, asking the undersigned to submit his response …

.…"13 defense witnesses testified that the Ambash family did not function as a cult but as a polyamory, loving and warm family, but the District Court for no apparent reason did not believe."

It is understood that these 13 witnesses were brought by the undersigned defense attorney and everything in order to prove what was said above, that the Ambash family was not a cult and did not function as a cult and any statements relating to a cult are irrelevant to them.
See also in this regard section 14 of the main argument which emphasizes, that 5 out of 6 women who allegedly made up the cult "remained strong in their position that they do not have anything to "open up about" and that all charges against the appellant and against them are baseless." The accusation of slavery is out of touch with the fact that the Ambash family did not function as a cult, it did not have any characteristics of a cult, and the undersigned has doubts about this question whether a cult can affect the mental independence of a person and stresses that this theory was not accepted anywhere in the world and has no relevance to the present case.

All the evidence, which the undersigned had brought, shows that the "Ambash women" are opinionated, resolute women, who acted out of their own free will, and by no means were enslaved to the will of Daniel Ambash.

Among the grounds of appeal the appellant cites the words of the judge Freedman Feldman of the Jerusalem District Court, asking during the oral summaries that were presented by the undersigned and as a result of the statement of the undersigned: "Out of six women, five are still attached [to the defendant], that is, one testified against him and 5 of them we see them consistently arrive after he has been detained for a long time ... there still needs to be an explanation for that when you (the prosecution) claim that they are deprived of any own will."

Another quote of the judge Freedman, (Article 529 of the grounds of the appeal) following the arguments of the undersigned in the summary of the defense: "But Feldman argues that this is nothing else than what is really good for them, that is what they want."

Also on page 530 of the grounds of the appeal the words of the judge Zaban are cited which were addressed to the prosecution:

"Look at the women here, have you noticed that every one of them, I'm talking about the general cognitive impression, they are high level girls with good abilities of articulation and explanation. Where have they been deprived (of free will, even though) according to your theory they had no other way / choice".

The Court is requested to have a look at the summaries of the undersigned in the District Court (both written and oral) where the undersigned firmly argues against the- according to his opinion - false thesis that the Ambash family functioned like a cult and that the daughters of the house were deprived of free will and the ability to understand their actions and activities and as had been proven during the trial all the crime of enslavement is totally unfounded in these circumstances.

The undersigned showed videos and testimonies (N / 5, N / 12 N / 13 N / 21) indicating that the members of the Ambash family functioned independently, none of them showed signs of detention or abuse and have a look for example at the video on a Dutch TV show (N / 21) which was presented and was shown in court and submitted to the court, as well as other videos about the lifestyle of the Ambash family.

In the lower court extensive evidence was presented regarding the general behavior, daily life and social ties of the Ambash women and unfortunately the District Court rejected this argument, according to the opinion of the undersigned, with due respect, by mistake.

Similar arguments to those the undersigned brought forth in the case Ambash, were accepted in the judgment of the District Court in Tel Aviv, which was given after the sentence in the case at hand had been handed down, in the serious criminal case of 23751-02010 of State of Israel versus Goel Ratzon.

Needless to say that the undersigned agrees with all of the appellant's claims regarding the crime of holding in conditions of slavery, this was the line of argument in the District Court and the evidence and argument in the District Court were those that prepared the argument of the appeal.

In any event, the undersigned reiterates that no expert was brought in the Ambash file who claimed that the Ambash family operated as a cult and that therefore the members of the house of Daniel Ambash were deprived of free will and as stated in the Grounds of Appeal that had been filed, to which the undersigned agrees in this chapter, the decision of the Jerusalem District Court was not based on any expert opinion and is like an independent creation of the court that has no precedent neither in this country nor anywhere else in the world and therefore the undersigned holds that the verdict of the honorable lower court ought to be canceled.

It should be emphasized that the undersigned has invested considerable legal efforts to refute the claim that the Ambash family was conducted like a cult and that the "Ambash-Ladies" were held in conditions of slavery because of their belonging to a Cult, in addition, even at the stage of the argument for punishment, the undersigned brought the Ambash-Ladies back to testify in court in order to demonstrate that although many years have passed during which Daniel Ambash was held is in custody, and had lost all ability to influence the witnesses, they repeated and insisted that he had never ruled over their free will and all they did was operated out of their real and own will which had never been deprived in any way.

The undersigned has set a clear defense line to prove that all the Ambash-Ladies acted voluntarily, including Simcha and Hodaya. That the Ambash family did not conduct a cult, that Simcha, who the undersigned of course interrogated thoroughly and in the most detailed manner, incriminated Daniel for self-serving, ulterior motives because during the police investigation she was promised immunity from prosecution for serious acts she had committed and because of an invalid police interrogation where they threatened her that her daughter would be taken from her [if she does not agree to testify against her husband]. It goes without saying that these claims are listed in the notice of appeal as a result of the evidence, cross-examinations and argument of the undersigned at the trial court.

And even in retrospect, the undersigned ran the trial to the best of his understanding of the legal court and if the District Court chose to convict Daniel Ambash for most of the offenses it is not due to a negligent representation but to decisions which the District Court made and on which the undersigned, with due respect, at least in part, disagrees.

Avigdor Feldman.

 

להלן תגובתו:
טענת הכשל בייצוג מופיעה בהודעת הערעור וכן בסעיף 21 לעיקרי הטיעון שעל פיה פעל הח"מ "עקב ניגוד עניינים מובהק" באשר סימולטנית עם תיק זה ייצג הח"מ "חסיד מהכת של אליאור חן, מר קוגמן (להלן: "תיק קוגמן"), ושם לצורך הגנתו פעל עו"ד פלדמן במשותף עם המרכז לכתות להוכיח שקורבן כת אינו אחראי למעשיו כלומר בדיוק ההיפך ממה שהיה צריך להוכיח בתיק זה..."
טענה זו נסתרת מיניה וביה מן האמור בסעיפים אחרים של עיקרי הטיעון, כך סעיף 6 מספר כי "13 עדי הגנה, העידו שבית מפחת אמבש לא התנהל ככת אלא כמשפחה פוליאמורית אוהבת וחמה, אבל בית המשפט לא האמין ללא סיבה נראית לעין".
מובן כי 13 עדים אלה הובאו ע"י הסנגור הח"מ והכל במטרה להוכיח את שנאמר לעיל, כי בית משפחת אמבש לא היה כת ולא התנהל ככת וכל האמירות הנוגעות לכת אינן רלוונטיות לגביו. כמו כן ראה בעניין זה גם סעיף 14 לעיקרי הטיעון המדגיש כי 5 מתוך 6 הנשים שלכאורה הרכיבו את הכת "נותרו איתנות בדעתן שאין להם על מה "להיפתח" ושכל האשמות נגד המערער ונגדן מופרכות מיסודן".
עוד מדגיש המערער בעיקרי הטיעון בסעיף 16 כי 5 מתוך 6 הנשים "הן לא משועבדות, אינן שפחות מין ומעולם לא נאנסו".
מובן מאליו כי עדויות אלה הובאו ע"י ב"כ של דניאל אמבש – הח"מ והכל כדי להוכיח כי עבירה של החזקה בתנאי עבדות תלושה מן העובדות כי משפחת אמבש לא התנהלה ככת, אין לה מאפיינים של כת וככל שכת יכולה להשפיע על עצמאותו המנטאלית של אדם והח"מ מטיל בכך ספק ומדגיש כי תיאוריה זו לא התקבלה בשום מקום בעולם, הרי שאין לדבר כל רלוונטיות בתיק דנן.
כל הראיות, אותן הביא הח"מ, מלמדות כי "נשות אמבש" היו נשים דעתניות שעומדות על דעתן, שפעלו מתוך רצון חופשי ובשום פנים ואופן לא היו משועבדות לרצונו של דניאל אמבש.
הטענה כאילו נמנע הח"מ מלהוכיח שלא התקיימה החזקה בתנאי עבדות, מכוח הפעלת כוחותיו המנטליים של דניאל על נשותיו מוכחשת באופן ברור מכוח הראיות בתיק וקיבלה ביטוי מלא בנימוקי הערעור ובעיקרי הטיעון מטעם המערער.
בנימוקי הערעור מצטט המערער את דברי כב' הש' פרידמן פלדמן, מבית המשפט המחוזי בירושלים, ששאלה במהלך סיכומי ההגנה שנטענו בע"פ על ידי הח"מ ובעקבות טענותיו של הח"מ: "מתוך 6 נשים, 5 עדיין קשורות, זאת אומרת אחת העידה נגדו ו5 אנחנו רואים אותן באופן עקבי מגיעות כאשר הוא נמצא תקופה ארוכה במעצר... עדיין צריך להיות הסבר לזה שאתם (התביעה) טוענים שהרצון שלהן נשלל."
עוד מצוטטים דברי כב' הש' פרידמן, (בסעיף 529 לנימוקי הערעור) בעקבות טיעוני הח"מ בסיכומי ההגנה: "אבל טוען עו"ד פלדמן שזה לא אחרת שבאמת טוב להן, שזה מה שהן רוצות".
כמו כן בעמ' 530 לנימוקי הערעור מצוטטים דברי כב' הש' צבן שהפנו אל התביעה:
"תראה הנשים שעמדו פה שמת לב שכל אחת מהן, אני מדבר על התרשמות כללית מבחינה קוגניטיבית, הן בחורות ברמה גבוהה עם יכולת ביטוי והסבר רציני איפה נשלל מהן )הרצון החופשי א"כ) לא הייתה להן דרך אחרת לשיטתכם".
בית המשפט הנכבד מופנה אל סיכומי הח"מ בבית המשפט המחוזי (הן בכתב והן בע"פ) בהם יוצא הח"מ באופן נחרץ כנגד התזה המופרכת לדעתו כי משפחת אמבש התנהלה ככת וכי בנות ביתו של אמבש היו חסרות רצון חופשי ויכולת הבנה לגבי מעשיהן ופעולותיהן והדברים הוכחו במהלך המשפט ועל כל העבירה של החזקה בתנאי עבדות היא מופרכת לחלוטין בנסיבות אלה.
הח"מ הציג סרטונים ועדויות (נ/5, נ/12, נ/13, נ/21) המלמדים כי בני משפחת אמבש התנהלו באופן עצמאי, משוחרר, אף אחד מהם לא הפגין סימני כליאה או התעללות וראה למשל סרטון הטלוויזיה ההולנדית (נ/21) שהוצג והוקרן בבית המשפט והוגש לבית המשפט, כמו גם סרטונים אחרים על אורח חייהם של בני משפחת אמבש.
הטענה כאילו לא הוצגו כל הסרטונים התומכים בטענת העדר שליטה של דניאל אמבש ובני משפחתו, איננה נכונה, הובאו לבית המשפט כל הסרטונים ובפני בית משפט קמא הוקרנו סרטונים המייצגים ביותר ואף העדים העידו בבית המשפט ביחס לסרטונים שהוצגו.
בבית משפט קמא הוצגו ראיות רבות שנגעו להליכותיהן, חיי היומיום וקשריהן החברתיים של נשות אמבש ולמרבה הצער בית המשפט המחוזי דחה טיעון זה, לדעת הח"מ, בכבוד הראוי, בשגגה.
טיעונים דומים, לאלה שטען הח"מ בתיק אמבש, התקבלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שניתן לאחר מתן גזר הדין בתיק דנן, בעניין תפ"ח 23751-02010 מ"י נגד גואל רצון.
למותר לציין כי הח"מ מסכים עם כל טענות המערער הנוגעות לעבירת ההחזקה בתנאי עבדות, זה היה קו הטיעון בבית המשפט המחוזי והראיות והטיעון שהיו בבית המשפט המחוזי הם שהכשירו את הטיעון בערעור.
הטענה, כי בעניין קוגמן, לא במסגרת ההוכחות, אלא במסגרת הטיעון לעונש, הובאה עדותה של גב' שרונה בן משה מן המרכז לנפגעי כתות, לצורך הקלה בעונשו של מר קוגמן, לא הייתה לה שום השפעה על ניהול הגנתו של אמבש שלמיטב הכרתו של הח"מ נעשה באופן מקצועי, מסור וללא כל פניות זרות.
הטענה כאילו יש לח"מ קשר עסקי או אחר עם המרכז לנפגעי כתות היא טענה שאין לה כל יסוד והיא חסרת שחר, מכל מקום ראוי להגדיש כי התביעה לא הביאה כל נציג או חוות דעת של המרכז לנפגעי כתות ולכן אף לא היה כל צורך להתמודד עם חוות דעת.
האמור בסעיף 22 לנימוקי הערעור על פיהן נמנע הח"מ מלחקור על הקשר שבין המשטרה והמרכז לנפגעי כתות ונמנע מלהציג זכ"דים בדבר הקשר שבין החוקרים והמרכז לנפגעי כתות משום "שהוא עצמו היה בקשר עסקי עם אותו מרכז לכתות לצורך ההגנה בתיק קוגמן" היא טענת הבל, מאליו ברור שלא היה מועיל כלל לנאשם, דניאל אמבש, אילו הייתה נפתחת הדלת אל המרכז לנפגעי כתות, להציג בפני בית המשפט את התאוריות המופרכות שלו ביחס לטענה שמשפחת אמבש התנהלה ככת.
אין ולא היה לח"מ כל קשר עסקי או אחר עם המרכז לנפגעי כתות והטענה מעליבה ופוגעת ללא כל בסיס ראייתי. בפועל לא היה לח"מ כל קשר עם המרכז לנפגעי כתות לצורך משפט קוגמן והקשר והבאתה של גב' שרונה בן משה התבצעה על ידי משרדו של עו"ד אבי לביא שייצד יחד עם הח"מ את מר קוגמן.
נכון שבתיק קוגמן כאמור, בשלב הטיעון לעונש, הובאה, כאמור, ביוזמת משרד עו"ד לביא, חוות דעל של המרכז לנפגעי כתות, יחד עם זאת מאליו מובן כי לדעת הח"מ לא דין חסידי הרב אליאור חן כמשפחת אמבש, לעניות דעת הח"מ, אכן הטענה כי חסידי אליאור חן התנהלו כחברים בכת, מבחינת בידודם מן העולם החיצון, התיימרות הרב אליאור לקשר עם כוחות עליונים שלא מן העולם הזה ויכולתו לבצע נסים, והטלת אימה על חסידיו, שלא כמו במסגרת משפחת אמבש ולכן הטענה כי במקרה אחד תמך הח"מ בטענה כי שליטה מנטלית עשויה להחליש את הרצון הפלילי ואילו במקרה אחר, על נסיבותיו השונות והייחודיות, אין הדבר כך, איננה מצביעה בשום פנים ואופן על ניגוד אינטרסים, דומה הדבר לעו"ד שמביא בתיק אחד מומחה לכתב יד הטוען בתיק אחד כי מצליח הוא לקבוע כי כתב יד מסוים מזויף וכי בתיק אחר בנסיבות שונות טוען הוא כי כתב היד אמיתי ואותנטי איננו נתון למצב של ניגוד אינטרסים.
מכל מקום הח"מ שב ומדגיש כי בתיק אמבש לא הובא כל מומחה שטען כי משפחת אמבש פעלה ככת ועל כן נשלל רצונם החופשי של בני ביתו של דניאל אמבש וכאמור בנימוקי הערעור שהוגשו, שהח"מ מסכים להם בפרק זה, קביעת בית המשפט המחוזי בירושלים, לא התבססה על שום חוות דעת של מומחה והיא בבחינת יצירה עצמאית של בית המשפט שאין לה תקדים לא בארץ ולא בעולם ועל כן הח"מ סבור שמן הראוי כי תבוטל הכרעת דינו של בית המשפט קמא הנכבד.
יש להדגיש כי הח"מ השקיע מאמץ משפטי ניכר בהפרכת הטענה שמשפחת אמבש התנהלה ככת וכי "בנות אמבש" הוחזקו בתנאי עבדות מכוח שייכותן לכת, יתרה על זאת אף בשלב הטיעון לעונש, הביא הח"מ את בנות משפחת אמבש לשוב ולהעיד בפני בית המשפט כדי להוכיח שעל אף שחלפו שנים רבות שבהן נמצא דניאל אמבש במעצר, והוא איבד את כל יכולות ההשפעה על העדות, עדיין חוזרות הן וטוענות כי מעולם לא שלט ברצונן החופשי וכל שעשו ופעלו היה מכוח רצונן האמיתי שלא נשלל בכל צורה שהיא.
ביחס לטענות האחרות הנוגעות לכשל בייצוג שקשה להבין מתוך הודעת הערעור, האם הן עומדות בפני עצמן או שהן ביטוי לטענת ניגוד האינטרסים, הן מוכחשות לחלוטין, כך למשל ביחס לחקירה הנגדית של הודיה, אין שחר לטענה כי הח"מ חשש שחקירת הודיה הייתה מובילה אל המרכז לנפגעי כתות ולד"ר גרין שלכאורה עמד מאחורי החקירה, אין לה שום יסוד, עם כי נכון שהח"מ עשה הכל כדי למנוע דריסת רגל של המרכז לנפגעי כתות במשפט והכל כדי שלא יוזן בית המשפט בתאוריות המופרכות של המרכז, ביחס למתנהל במשפחת אמבש.
ביחס לעובדה כי הח"מ לא נכח בחקירתה הנגדית והיא בוצעה ע"י עו"ד אחר מנוסה ממשרדו, עו"ד מיקי חובה, אכן בית המשפט כפה על עו"ד חובה לנהל את החקירה הנגדית, יחד עם זאת הותיר פתח להזמנתה של הודיה לחקירה נוספת ע"י הח"מ ולאחר שבחן הח"מ את עדותה של הודיה בחקירתה הראשית והנגדית הגיע למסקנה כי אין צורך לשוב ולחקור אותה.
הודיה אכן העידה כנגד דניאל אמבש יחד עם זאת, לא נראה היה שניתן היה להסיט אותה מעמדה זו בדרך של חקירה נגדית והח"מ סבר כי בחקירה נגדית נוספת תחזור הודיה על עמדתה ואולי אף תגן עליה ביתר תוקף.
הח"מ סבר כי עדויות האחרות של 5 נשים נוספות יהיה בכוחן להחליש את עדותה של הודיה מה גם שמן העדות של הודיה כפי שנמסרה עלתה עוינות ברורה וחד צדדיות כלפי דניאל אמבש שהח"מ סבר שיהיה בכוחה כדי להביא להחלשה נוספת של משקל עדותה.
לסיכום, במהלך משפט, סנגור מבצע החלטות לאינסוף בדבר שאלות שיישאל החקירה נגדית, עדים שיזמין וקו הגנה שיפעל על פיו. הח"מ קבע לעצמו קו הגנה ברור שיוכיח כי כל בנות אמבש פעלו מרצונן החופשי, לרבות שמחה והודיה. כי משפחת אמבש לא התנהלה ככת, כי שמחה, שאותה כמובן חקר הח"מ ארוכות ובאופן מפורט ביותר, הפלילה את דניאל מתוך מניעים עצמיים מכך שהובטחה לה חסינות כנגד מעשים חמורים שהיא עצמה ביצעה וחקירת משטרתית פסולה שאיימה עליה כי תילקח ממנה בתה. למותר לציין כי טענות אלה המופיעות בהודעת הערעור הן פרי הראיות, החקירות הנגדיות והטיעונים של הח"מ בערכאה הדיונית.
וגם במבט לאחור, הח"מ ניהל את המשפט כמיטב הבנתו המשפטית ואם בית המשפט המחוזי בחר להרשיע את דניאל אמבש ברוב רובן של העבירות אין הדבר נובע מייצוג רשלני אלא מהכרעות שעשה בית המשפט המחוזי שלפחות לגבי חלק מהן הח"מ, בכבוד הראוי, חולק.
 אביגדור פלדמן, עו"ד